|
בידודם הפיזי של האיים משאר העולם איפשר לתצורות ייחודיות של חי וצומח
להתפתח ולהשתמר. כיום נמצאים הללו בסכנת הכחדה ממשית, אך לזכותם של הניו-זילנדים
ניתן לומר שהם עושים כל שביכולתם לשמירה על מה שעוד נשאר.
עד לא מזמן, כמה עשורים בלבד, היתה ניו-זילנד ארץ של חלוצים, אנשים שיצאו
לכבוש את השממה והטבע הפראי בכוחות עצמם. בספר זכרונות שקראתי מספר צלם-נוף
ותיק, כבדרך-אגב, על משפחה שבחוותה היה נוהג להתאכסן במסעותיו בדרום הפראי:
כשהגיע אליהם בשנת 1940 הוא בישר להם שבעולם מתחוללת זה חצי שנה
מלחמת-עולם. מניין היה להם לדעת? (הוא חזר, אגב, ובעגלתו שניים מבני-המשפחה
הבוגרים שאצו להתגייס למלחמה). (ראה
היסטוריה)
טעימה קולנועית מסוג זה של חיים אפשר למצוא בסרט "הפסנתר".
הבידוד המזהיר הזה נעלם כמעט לגמרי כיום, אך ניתן עדיין לחוש בו, בעיקר ככל
שמדרימים, באופי הבנייה, המכוניות, החיים, האנשים. יש בזה קסם.
אספקט
מעניין נוסף של ניו-זילנד, שרבים התיירים שכמעט אינם נחשפים אליו ממש, הוא
מערכת-היחסים המורכבת בין התרבות המאורית לבין זו האירופאית. בניגוד לכל
מקום אחר שנכבש ע"י ה"אדם הלבן", כאן לא היה דיכוי מוחלט של התרבות
המקומית, אלא נוצר סוג של מיזוג בין התרבויות, והניו-זילנדים הלבנים גאים
במורשת המאורית של ארצם.
מעמדם של המאורים כמיעוט אתני טוב במופגן מבמקומות
אחרים (האינדיאנים בארה"ב ודרום-אמריקה, האבוריג'ינים באוסטרליה, האינואיט
בקנדה) אם כי עדיין רבות מאד הבעיות ומאורים רבים מצויים בשולי החברה, על
כל הכרוך בכך. מי שמעוניין בשתי זוויות-מבט קולנועיות על המאורים
בניו-זילנד מוזמן לצפות בשני סרטים: "פעם היו גיבורים" (once
were warriors)
הקשה מ-1994, ו-"לרכב על הלוויתן" (whale
rider)
האופטימי מ-2002.
שלטון - סוג השלטון: פרלמנטרי.
הממשלה
נבחרת מדי 3 שנים, ע"י 96 אזורי בחירה בקירוב. לכל אזור בחירה יש מושב אחד
בבית הנבחרים הנקרא הפרלמנט. באופן כללי, המפלגה בעלת רוב המושבים תרכיב את
הממשלה.
שעות
עבודה -
שני עד
חמישי מ-9 בבוקר ועד 5 אחר הצהריים. בשעות הלילה המאוחרות לקניות ביום
חמישי או שישי. רוב החנויות פתוחות בשבת בבוקר, וחלק מהחנויות והשווקים
פתוחים במשך כל סוף השבוע, באתרי נופש ומרכזי ערים מסוימים.
|
