|
למי
שעיקר עניינו בבני-אדם, ועיקר הנאתו להסתובב בערים יפות, להתרשם מאמנות או
ארכיטקטורה, לשבת בבתי-קפה או להנות מארוחה משובחת, הייתי ממליץ לשקול שנית
את הרעיון. לא שאין מכל אלה בניו-זילנד: יש ערים יפות, יש בתי-קפה, יש
מוזיאונים, יש אוכל טוב, יש מוזיאונים, אבל אלה כשלעצמם לא ייחודיים. לטעמי
אין סיבה לטוס לצידו השני של העולם רק בשבילם. עדיף לחסוך את מחיר הטיסה
ולקפוץ לאירופה במקום. המטיילת הישראלית הנרגנת ביותר שפגשתי לא הפסיקה
להתגעגע לניו-יורק בעודה תקועה באכסנייה בדנאידין.
מתי לטייל?
לכמה זמן:
זו, כמובן, שאלה אישית מאד, ותלויה בכמות הזמן והכסף שיש לכל אחד. כעיקרון
הייתי אומר שממש אין טעם לבוא לפחות משבועיים, ושווה להקדיש לפחות חודש להנאה מכל האפשרויות שהארץ הנרחבת הזו מציעה.
עונות:
ניו-זילנד היא ארץ עם אקלים פעיל ואסרטיבי, וחודשי-החורף בה חורפיים
למהדרין, כך שמומלץ לבקר בה בחודשי הקיץ (לשים לב, זה חצי הכדור הדרומי,
העונות הפוכות!). עונת התיירות מתחילה בסביבות אוקטובר, מגיעה לשיאה
בחודשים דצמבר-פברואר (אז גם המקומיים יוצאים לחופש), ומסתיימת בסביבות סוף
מרץ.
איך לתכנן את הזמן כראוי:
בהינתן מסגרת-הזמן של כל מטייל, הייתי ממליץ לתכנן לפי כמה פרמטרים:
אי דרומי - אי צפוני: האי הצפוני פסטורלי יותר, נעים לעין, קומפקטי יותר ומיושב
יותר, ומזג-האוויר בו בד"כ טוב יותר. האי הדרומי פראי ודרמאטי יותר, גדול
יותר, תיירותי יותר וקר יותר. המטייל הממוצע נוטה לבלות זמן רב יותר באי
הדרומי, אבל אני לא בטוח שזה תמיד מוצדק. כיוון שהמעבורת המחברת בין האיים
היא עסק לא זול במיוחד וטעונה הזמנה מראש (בפרט בעונת-השיא – ר' המאמר
"וולינגטון"), כדאי לתכנן את המעברים בין האיים ואת אורך השהות בכל אחד מהם
זמן-מה מראש. בנוסף, כדאי לנוע מדרום לצפון או להיפך לפי העונה, כך שההגעה
אל קצה האי הדרומי תהיה בעונה החמה ביותר.
עונת-שיא: בעונת-השיא
הכל צפוף יותר ולעתים גם יקר יותר. כדאי לנסות ולתכנן כך שהביקור במקומות
הפופולאריים ביותר (נניח, ה-
tongariro crossing או שיט ב-Milford
Sound) ייערך במידת-האפשר לפני או אחרי
עונת-השיא. כדאי גם לציין שבתקופת חג-המולד (24.12 – 7.1) הרבה
מוסדות-ציבור וחנויות נסגרים וקשה לסדר עניינים (הארכת ויזה, הזמנות,
תיקונים וכו').
עומס: למרות
שניו-זילנד אינה ארץ גדולה במיוחד, המעבר ממקום למקום (ברכב פרטי או
בתחבורה ציבורית) איננו חלק ומהיר כבמקומות אחרים. הכבישים ישנים, צרים
ומתפתלים, במיוחד מחוץ לערים הגדולות. יש להתחשב בכך בעת תיכנון מסלול
הטיול. גם טיול רגלי דורש לעתים קרובות יום התאוששות לאחריו (ר' המאמר
בנושא באתר זה).
עיכובים: מזג-האוויר
מכה שנית – לעתים קורה שדווקא כשרצית לעלות להר, הוא נסגר למטיילים בשל
סופת-שלג. או שהספינה לא יוצאת בגלל סערה, או שכביש נחסם בגלל מפולת אבנים
בשל הגשמים העזים, וכן הלאה. זה לא מה שיתקע את הטיול לשבועיים, אבל דרושה
מידה מסויימת של סבלנות וגמישות, וכדאי לא להגיע עם "ביום שלישי אנחנו
גומרים את הטאראנאקי וזזים צפונה להספיק את טאופו לפני הטיסה....".
אטרקציות: ניו-זילנד היא ארץ שכולה
מחמדים. לא מן הנמנע שתרצו להשתהות במקום מסויים יותר מהמתוכנן, או לעצור
ולבלות לילה בעיירה סימפאטית שכלל לא הופיעה במדריך, או לרדת מהמכונית
לטיול רגלי קטן שנתגלה במפתיע בצד הדרך, או תיקלעו לשיחה עם מקומי שעיתותיו
בידיו, וכן הלאה. להקצות זמן בהתאם.
כמה זה עולה?
שוב, עניין אישי מאד, אבל ניתן כמה קווים מנחים:
טיסה: כרטיס הלוך- חזור ישראל-אוקלנד יעלה בסביבות 1100-1250$US (המחירים, כמו תמיד, משתנים תדירות). טיסה מדרום-מזרח אסיה
יעלו בערך 900-1000$US ומאוסטרליה כ- 250-350$US.
לינה: לילה בחדר משותף באכסניה ממוצעת בניו-זילנד יעלה כ-18-23$NZ. יש דרכים לקץ בסעיף זה, כגון קניית ואן מותאם לשינה – ר'
להלן, או אוהל (אותו אפשר לעתים קרובות להציב גם בחצרות של אכסניות רבות
וכך להנות משירותים של אכסניה בחצי המחיר). אופציית לינה מעניינת וזולה,
ייחודית לישראלים, היא חברי ארגון
HIT
(ר' גם הרחבה במאמר "אוקלנד"). השהייה אצלם עשויה להיות מעניינת
ומרחיבת-אופקים, אבל לא להגזים:
לטעמי עדיף לא לעשות
HIT-hopping,
כלומר קפיצה ממארח אחד למשנהו, אלא אם כן אתם באמת עניים מרודים (ואם כך,
מה אתם עושים בניו-זילנד?) .
הדלק זול משמעותית מבארץ (אך המחירים עלו מאד בזמן האחרון, ולך תדע מה
צופן העתיד), המזון בד"כ זול במקצת. התחבורה הציבורית יקרה יחסית אך מכונית
משומשת במצב נסבל יכולה לעלות גם 1200$NZ בלבד, כך שמדובר באופציה פופולארית (לפרטים נוספים ר' המאמר
"אוקלנד" באתר זה).
ה"אטרקציות" השונות אינן זולות (קפיצת באנג'י, למשל, תעלה בין 90-150$NZ).
ההוצאה על טיולים רגליים משתנה בהתאם לסוג ומשך הטיול והמאמצים הכרוכים
בהגעה אליו (פרטים נוספים במאמר "מדריך קצר לטיולים רגליים בניו-זילנד"
באתר זה), אבל ניתן לומר שהיא בהחלט כדאית.
אפשר לעבוד?
לישראלים ללא דרכון זר אסור לעבוד בתשלום בעת שהותם על אשרת תייר
בניו-זילנד. מי שייתפס יגורש ללא אפשרות חזרה, ויש לכך השלכות גם לגבי
מדינות אחרות בחבר-העמים הבריטי (אנגליה, אירלנד, אוסטרליה, קנדה....). החל
מהשנה שעברה זה נכון גם לגבי עבודות ה-WWOOF (עבודה בחוות תמורת לינה ומזון ללא תשלום). עדיף להישאר עוד
קצת בארץ, להרביץ עוד חודש באבטחה או במלצרות ולא להסתבך, ואת הזמן
בניו-זילנד להקדיש לטיול נטו. בין כה וכה השכר לא כזה גבוה.
איך מטיילים?
יש הרבה אפשרויות לטיול בניו-זילנד. בן-דודי נסע לשם שנה אחרי, לתקופה
דומה, ושנינו עשינו טיולים שונים לגמרי: אני קניתי אוטו משומש והסתובבתי
איתו, ואילו הוא עשה את כל הטיול בטרמפים עם התיק על הגב (וגיטרה). כל אחד
הגיע למקומות אחרים, פגש אנשים אחרים וראה דברים אחרים, ושנינו נהנינו מאד.
אז אפשר באמת להסתמך על טרמפים, וזו דרך מצויינת להתערות באוכלוסייה
המקומית, אבל יש לזה מחיר מבחינת הספק וגמישות. אפשר לנוע ממקום למקום גם בתחבורה ציבורית על שלל אפשרויותיה, אך היא לא זולה ואינה מכסה
באופן מלא את כל האתרים והמקומות. אופציה מעניינת היא לקנות כרטיס ל-backpacker
bus:
המטייל קונה מחברה כלשהי (יש לא מעט) כרטיס המאפשר לו לנסוע באוטובוסי
החברה ברחבי ניו-זילנד. החברה מפעילה בדרך-כלל אוטובוס ליום או ארבעה
בשבוע, כך שהמטייל יכול לנסוע ממקום א' למקום ב', לבלות במקום ב' ככל העולה
על רוחו, ולנסוע הלאה למקום ג'. המסלולים מתאימים לאופי המטיילים ומציעים
הנחות שונות לפעילויות, אפשרות הזמנת מקומות-לינה וכיו"ב. אין לשכוח גם
שהאוכלוסיה באוטובוסים מורכבת ממטיילים צעירים תאבי-הרפתקאות, חובבי בירה
ושוצפי-הורמונים, לטוב ולרע. מחיר התענוג: בין 700-2000$NZ,
בהתאם לסוג הכרטיס.
קניית מכונית היא עסק פשוט יחסית, וכך גם מכירתה, אך נזכיר שכולם
קונים בתחילת הקיץ ומוכרים בסופו, כך שמי שירצה למכור את מכוניתו בסוף מרץ
מוטב לו להתפשר קצת במחיר. וכמובן, לא כולם יכולים להרשות לעצמם אוטו,
מצ'וקמק ככל שיהיה. מסיבה זו הרבה מעדיפים לצאת בזוגות או שלישיות, לקנות
ולנהוג במשותף. אפשר למצוא שותפים עוד מהארץ, אבל אפשר גם לנסות ולהתאגד
כבר בניו-זילנד (וללמוד באותה הזדמנות משהו על אנגלים, או על שוודיות).
הנהיגה בכבישי ניו-זילנד סבירה בהחלט ברגע שמתרגלים לצד שמאל ולפיתולים, אך
הניווט יכול להיות מעצבן מאד למי שלא הצטייד בספר מפות-כבישים מפורט (ללא
ספק ההשקעה הכי כדאית שתעשו). נא להיזהר: המון כבישים אינם סלולים והם
דרכי-עפר פשוטות. המקומיים כבר רגילים והם שועטים בבטחון, אך לישראלי
הממוצע כדאי מאד להיזהר בעת הנסיעה עליהם, בפרט בסיבובים, ובפרט למי שחושב
שהוא יודע לנהוג "בשטח".
הרבה אנשים מטיילים בוואן שהוסב לרכב מטיילים (עם מזרון מאחור, מיכל
מים לשתיה ומקלחות, וכן הלאה) וחוסכים בכך כסף וטרדות בכל הקשור ללינה. יש
כאלה למכירה בכל עיר בה מסתובבים מטיילים.
יש אנשים שמטיילים בניו-זילנד על אופניים. זה לא קל (ניו-זילנד היא
ארץ הררית, כזכור) ולא תמיד נעים (גשם, קור, רוח) אבל לחובי הרכיבה מדובר
ללא ספק בחוויה נפלאה (לא מנסיון אישי, אבל יש לי חברים קשוחים). יש חנויות
אופניים בכל חור, והיחס לרוכב בכבישים מצויין. לפרטים כדאי לקרוא את מדריך
הלונלי פלאנט
cycling in New-Zealand . קיימים גם טיולי-אופניים
מאורגנים בהיקפים שונים.
הסולידיים והמשפחתיים שבינינו יכולים לנהוג כמנהג המקומיים ולשכור
Motor home
(הקרוי גםcampervan
) ולהסתובב עצמאית עם הבית-על-גלגלים. המחיר: 200-250$NZ
ליום (מאד תלוי בעונה!). מאות אתרי הקמפינג המצויינים המפוזרים ברחבי
המדינה ישמחו לקבל את פניכם. עוד יותר בזהירות בסיבובים, רבותי!
ולבסוף, אפשר להזמין טיול מאורגן למשעי עם כל הנוחיות, מדריך
והסברים מחכימים, ארוחות וחוויות.
|
