סידני גשר

ניו זילנד

ניו זילנד

 

 ראשי  |  אוקלנד וולינגטון  |  קרייסצ'רץ

 
דף ראשי > ערים > וולינגטון בירת ניו זילנד
 

עיר הבירה של ניו-זילנד היא מקום שכמעט כל מבקר בניו-זילנד מגיע אליו בשלב זה או אחר. בשונה מהאוסטרלים שהחליטו לבנות את הבירה שלהם באמצע שומקום (משיקולי יריבות בין-עירונית בין סידני למלבורן) וולינגטון ממוקמת בקפדנות לחופי מיצר קוק, בנקודה הקרובה ביותר באי הצפוני לאי הדרומי, שהיא (ולא במקרה) גם המרכז הגיאוגרפי המדוייק של ניו-זילנד. כל המעבורות המשנעות את העוברים בין האיים יוצאות מוולינגטון, כך שצריך ממש להתאמץ כדי להימנע מלעבור בעיר.
לא שיש סיבה טובה להימנעות כזו
; וולינגטון היא עיר חביבה, בעלת מימדים אנושיים ומספיק אפשרויות בילוי וטיול לכמה ימים סימפטיים.

רקע: וולינגטון האירופאית (הקרויה על-שם הדוכס הראשון מוולינגטון, שהביס את נפוליאון בקרב ווטרלו) נוסדה ב-1840 כמושבה צנועה למדי שנועדה להיות גם יישוב חקלאי וגם עיירת-נמל. התכנון המקורי התרכז סביב שפך הנהר Hutt, אך האיזור הסתבר כביצתי מדי ולכן הועתקו התוכניות הצידה. הבעיה היתה שהאיזור החדש היה הרבה יותר גבעי מהמקור, וחוסר-ההתחשבות התכנוני בטופוגרפיה השונה גרם לוולינגטון להיות משופעת ברחובות תלולים מאד.

בשנת 1855 זועזעה העיירה ברעידת-אדמה רצינית וחלקים שלמים ממנה נהרסו. לאורך-זמן הסתבר שאין מדובר באירוע בודד: וולינגטון ניצבת על קו-שבר גיאולוגי, מה שהופך אותה לנקודה בעייתית מבחינה סייסמולוגית. מדי שנה נרשמות בה כמה רעידות-אדמה, והבתים בנויים לפי תקן מחמיר של עמידוּת. חלקם הגדול עשויים עץ (חומר מתאים יותר ובטוח יותר למגורים באיזור פעיל סייסמית – כפי שניתן לראות גם בבנייה המסורתית ביפן, למשל). רעידת-אדמה בסוף 2003 השמידה לחלוטין את אתר ה-fly by wire, האטרקציה הפופולארית ביותר בסביבות וולינגטון, וכיום אפשר להתנסות בה רק בקווינסטאון.

בהזדמנות זו, עוד כמה מילים על רעידות אדמה: ניו-זילנד כולה נמצאת על קו- שבר. זה לא רק חיסרון: הרי-הגעש הפעילים, בנוסף ליופי ולאקזוטיות שלהם, מפרים את האדמה במינרלים נחוצים ומאפשרים לצמחיה השופעת לשגשג (ולגידולים חקלאיים להיות רווחיים). כדוגמא נגדית מוזמנים המתעניינים לסייר במרחבים הצחיחים של ה-outback האוסטרלי, איזור חסר פעילות געשית.

ואת כל זאת ועוד אפשר ללמוד במוזיאון הלאומי (פרטים בהמשך).

נחזור לבני-אדם: ב-1860 לערך, בין היתר בעקבות חשש שהאי הדרומי יכריז על עצמאות (וישמור לעצמו את מרבצי-הזהב שנתגלו בו במפתיע) הוחלט להעביר את משכן הממשלה מאוקלנד לאיזור מיצרי קוק. וולינגטון, שאוכלוסייתה מנתה אז פחות מ-5,000 איש נבחרה כאתר המתאים וב-1865 הפכה רשמית לעיר-הבירה הדרומית ביותר בעולם.

מבנה ואקלים: כאמור, העיר בנויה על גבעות, וההסתובבות בה ברגל יכולה לעתים להיות עניין מייגע לאלה מאיתנו שאינם מורגלים בשיפועים. מצד שני, זה אימון טוב לטרקים. מאפיין נוסף שכדאי לקחת בחשבון: בנוסף לגשם הניו-זילנדי הרגיל, הרוחות הנושבות דרך-קבע דרך מיצרי קוק הקנו לעיר את הכינוי windy Wellington, ולא בכדי. למי שהגיע מן הצפון מזג-האוויר משמש כ"הכנה לבאות" לקראת האי הדרומי.

תחבורה

לוולינגטון, בירת ניו זילנד, אפשר להגיע בטיסה (רק מאוסטרליה, פיג'י וערים אחרות בניו-זילנד), ברכבת (מאוקלנד דרך ערים נוספות באי הצפוני), באוטובוס, ברכב פרטי, או במעבורת מהאי הדרומי.

בנוגע למעבורות: כיוון שרוב המטיילים ימצאו את עצמם על מעבורת בשלב זה או אחר ניתן כאן כמה פרטים. עד לא מזמן היתה רק חברה אחת שהפעילה מעבורות, אבל כיום יש שתיים: חברת Interislander הוותיקה המפעילה שלוש מעבורות (כולל המעבורת Kaitaki הגדולה והחדשה שנכנסה לשירות בסוף אוגוסט 2005 והחליפה את ה-Lynx), וחברת Bluebridge החדשה, שנוטה להיות זולה יותר לעוברים עם רכב פרטי. בכל מקרה כדאי לברר ולהשוות מראש, כי התעריפים הזולים "נחטפים" שבועות מראש, בפרט בשיא העונה, וההפרשים אינם זניחים. הזמנות ניתן לעשות דרך האינטרנט (ויש הנחה), בטלפון, או דרך סוכני-נסיעות ו-information centres ברחבי ניו-זילנד.

השייט עצמו אורך כשלוש וחצי שעות. המלצות אישיות: א) לא להגיע ברגע האחרון. ב) לא לאכול יותר מדי לפני ההפלגה, למקרה של ים סוער. ג) למרות שלשיט לילי יש יתרונות משלו (אפשר לישון תוך-כדי, בנוחיות נסבלת) כדאי להשתדל לעשות לפחות מעבר אחד של המיצרים באור-יום כדי להנות מהנוף.

מגורים

יש בעיר מלונות, מוטלים, פונדקים ו-B&Bs בשפע. גם אכסניות לא חסרות, וההיצע גדול. שני דברים שכדאי לשים לב אליהם: אין בשום אכסניה פרט ל-Rowena lodge (המומלצת) אפשרות לשינה באוהל, והחניה נוטה להיות בעייתית. מי שמגיע ברכב רצוי שיברר מראש מהן אפשרויות החניה באכסניה שהוא מזמין בה מקום.

אולי האכסניה המפורסמת ביותר בעיר היא  Beethoven house , אכסניה קטנה ברחוב צדדי ושקט (89 Brougham St.) המנוהלת ע"י טיפוס אקסצנטרי וחביב שמילא אותה בפסלי בטהובן ושאר עיטורים. שהייה בה היא חוויה מעניינת הכוללת גם השכמה לצלילי מוזיקה קלאסית וארוחת-בוקר מושקעת. האכסניה עצמה אינה נוחה במיוחד אבל שווה "לעשות" שם לילה אחד ולראות איך זה. לי אישית יצא לישון שם בחג-המולד, והשמחה היתה רבה.

מה לעשות

וולינגטון נתברכה בריכוז גדול של פעילויות ומקומות-בילוי על-פני שטח קטן (ושטוח) יחסית במרכז העיר, כך שקל ונעים להסתובב בה (בפרט אם הולכים עם כיוון הרוח).

להכוונה ראשונית, הזמנות כרטיסים ומפות עירוניות ניתן לגשת למרכז המידע העירוני ב-civic Square. שם בוודאי יפנו אתכם למסלול החביב ביותר בעיר: עלייה ב-cable car אל הגנים הבוטניים העירוניים, וחזרה רגלית דרכם חזרה למרכז העיר. בהחלט מומלץ: החשמלית האלכסונית המטופשת והחמודה הזו מראה לכרמלית החיפאית איך עושים את זה בסטייל, הנוף מלמעלה מהמם, והגנים מקסימים ושווים בהחלט שיטוט נינוח (בירידה!) של שעה-שעתיים. המסלול מגיע בסופו לאיזור בנייני הממשל, המעניין כשלעצמו: ה"כוורת" (Beehive) הוא בניין ממשלתי ששמו מרמז על צורתו המפורסמת. זהו הבניין המוכר ביותר בניו-זילנד והוא מעורר מחלוקות עד היום. לידו מצוי בניין הפרלמנט המרשים, ולא רחוק משם ה- Government house, אחד הבניינים הגדולים ביותר בעולם העשויים עץ (קשה לזהות זאת מרחוק; הייתי צריך לגשת ולנקוש בו כדי להאמין). בתוכו ניתן גם למצוא את מרכז המבקרים של ה-DOC, שם אפשר להשיג היתרי-ביקור ב-Kapiti Island (ר' לעיל).

ישנם מסלולי-הליכה נוספים בעיר ובסביבתה, כולל מסלול ה-red rocks לאורך החוף, ה-Northern walkway וה-  Southern walkway המספקות נופים מרהיבים ומבט אל העיר מלמעלה.

מי שיעדיף להסתובב בעיר עצמה יכול למצוא מסעדות רבות ומגוונות, בדגש על מזרח אסיה (ומלאזיה בפרט) והודו. גם פאבים איריים מפוזרים בנדיבות ברחבי העיר, כולל Molly Malone's הוותיק, וברבים מהם ניתן למצוא הופעות חיות של מוזיקאים עממיים. גם בתי-קפה לא חסרים. וה- Chocolate fish café מוכר במיוחד כאתר איני ומגניב. יש גם אפשרויות שופינג מפתיעות בהיקפן, ומי שטרם הכין את עצמו ואת רכבו לשטח יכול להצטייד בחנויות-המטיילים הרבות ובמוסכים. מי שיתמזל מזלו עשוי למצוא ליד הספריה העירונית את מעיל-הגשם הכחול שאיבדתי שם לפני כמה שנים.

המוזיאון הלאומי של ניו-זילנד ממוקם על המזח בקירבת מרכז העיר. שווה לבקר ולהתרשם מהתצוגות הקבועות והמתחלפות במקום, כולל הסברים ותצוגות על הגיאולוגיה של ניו-זילנד, ההיסטוריה שלה ותרבותה, ובעלי-החיים הייחודיים שבה. מי שרוצה לצאת מניו-זילנד עם ראייה רחבה קצת יותר על הארץ מאשר "באנג'י, גשם ובירה" מוזמן בחום. כמובן, אסור להגזים בשום דבר, ומותר לוותר על תערוכות כגון "Stamped - Celebrating New Zealand's Postal History" (עד ינואר 2006! מהרו!) במצפון שקט.

עוד אתר שכדאי לקפוץ אליו הוא ה- Embassy theatre, בית-הקולנוע המרשים (והמרכזי) ביותר בניו-זילנד, עם מסך ענק, כיסאות מהודרים ואווירה של אופרה. אם כבר לראות סרט, אז כאן. ולמי שההידור עלה לו קצת לראש יכול  לקנות פלאפל או שווארמה ב- Phoenician falafel, הפלאפליה הלבנונית הסמוכה.

אגב סרטים: וולינגטון היא עיר-המוצא של פיטר ג'קסון, יוצר סרטי "שר הטבעות" שהוסרטו בניו-זילנד. קשה לשכוח עובדה זו בעת ביקור בעיר, כיוון שהוולינגטונאים מתגאים מאד בבן-עירם המוצלח ובפרוייקט העצום שלו (שצולם בחלקו בעיר ובסביבותיה). בעת הקרנת-הבכורה של "חבורת הטבעת" ב-2001 העיר שינתה רשמית את שמה ל-"Middle Earth", פאבים מכרו גינס ("בירה שהוביטים אוהבים") בהנחה, אזרחים תמימים התחפשו לקוסמים ובני-לילית, פסל טרול זוועתי בגובה עשרה מטר הוצב מעל פתח בית הקולנוע, וכן הלאה. גם כיום וולינגטון לא נרגעה לגמרי, והיא המרכז לפעילויות ואירועים הקשורים לסרט. ניתן לקנות בה מזכרות, לעשות סיורים (מודרכים או עצמאיים) באתרי-צילום הסמוכים לעיר, ועוד. פרטים כאן.   

Kapiti Island הוא אי סמוך לעיר המשמש כשמורת-טבע לבעלי-חיים מקומיים המצויים בסכנת הכחדה. משרד השימור הניו-זילנדי מפעיל "שמורות-איים" רבות ברחבי המדינה, כיוון שזו דרך טובה להגן על מינים אנדמיים מפני בע"ח זרים ומפני התערבות אנושית. לדיון מצויין בנושא אפשר לקרוא את "הזדמנות אחרונה לראות" של דאגלס אדאמס מחבר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". מבין איים אלה, קאפיטי הוא נגיש יחסית לציבור הרחב ולכל מי שמתעניין בנושא ולו במעט כדאי  לגשת ולהתרשם. הביקור באי אינו יקר אך הוא מוגבל במשתתפים וחיוני להזמין מקום מראש (כמה שבועות מראש בעונת הקיץ). 

  


צור קשר  |  מי אנחנו  |  תנאי שימוש  |  פרסם אצלנו  

 

  Copyright © 2008 New Zealand

 

 
דגל אוסטרליה

דף הבית
רקע
ויזות
הגירה
לימודים
טיול
ערים
אוסטרליה