סידני גשר

ניו זילנד

ניו זילנד

 

 ראשי  |  אוקלנד וולינגטון  |  קרייסצ'רץ |  החיים בכפר

 
דף ראשי > טיול > החיים בכפר
 
החיים בכפר – אז מה עושים עם כל הירוק הזה?

אלפי מטיילים ישראליים שמגיעים לניו זילנד מדי שנה מתפעמים מהירוק האינסופי שהם פוגשים במדינה המרוחקת הזו. המים שופעים פה כל ימות השנה, ונראה כי בכל צעד ושעל מפכפך לו נחל מקטן ועד כביר. בפארקים הלאומיים עדיין אפשר ללכת לאיבוד ביערות הגשם העסיסיים שכיסו בעבר כמעט את כל המרחב, בית למיני ציפורים קולניות במיוחד שחיות רק כאן.

מאוד ירוק פה באלפי גוונים שונים של ירוק. מהירוק הכהה והעסיסי של היערות, ועד לירוק הבהיר והזוהר של מרחבי שדות הדשא הנפרשים לכל האופק. על הגלויה הניו-זילנדית הקלאסית תמיד תככב גבעת דשא ירוקה ועליה כבשים לבנות לרוב. למעשה – המרבד האינסופי הזה, חתוך ומבותר למאות ואלפי שדות מגודרים (בימינו אלו גדרות חשמל – זהירות!) ולחצות את ים הירוק תהיה משימה הדורשת טיפוס, זחילה והתפתלות בין חוטי תיל כל 100-200 צעדים. הדשא הזה הופך לזהב החדש בניו זילנד- חלב! הדשא נזרע על-ידי החוואים, מושקה על ידי השמיים ונאכל על ידי הפרות כדי לתדלק את התעשייה הרווחית והמתפתחת ביותר כרגע בניו זילנד = Dairy farming .  בניגוד מוחלט לדיעה הרווחת שכבשים הן החיה השולטת בשדות ניו זילנד- דווקא פרות אוכלות את מירב הדשא במדינה, וחוות כבשים רבות נוספות עוברות הסבה לחלב מדי שנה. הפשטות שולטת בתעשייה הזו – טכנולוגיה מתוחכמת היא משהו שניו-זילנדים כפריים לא מרגישים שיש בו צורך. למה לקנות מחשב וגלאים מתוחכמים כשאפשר לקנות עוד כוס בירה בפאב בסוף היום?
הפרות כאן עובדות קשה – מדי יום הן צועדות מהשדה, למכון החליבה, לשדה אחר ושוב לחליבה וחוזר חלילה. החווה היא פאזל של שדות, דרכי עפר ושערים. החוואי מבלה ימים שלמים בפתיחה וסגירה של שערים – מאות פעם ביום. כאן המקום לציין את אחד הכללים החשובים ביותר למטיילים בכפר בניו זילנד והוא –כל שער יש להשאיר כמות שמצאתו. שער פתוח יש להשאיר פתוח, ושער סגור – חובה לסגור בחזרה!

כמו הפרות גם החקלאים רגילים לעבוד מהרבה לפני עלות החמה ועד שקיעתה. הקיווים המודרניים הם צאצאים של זן בריטי שונה מזה של שכניהם מהצד השני של הים הטזמני. המתיישבים המערביים הראשונים שהגיעו לניו-זילנד היו אנשי כפר - חקלאים, ציידים, דייגים, שהיגרו מרצונם לצד השני של העולם, לארץ פראית ועוינת, מוכנים לחיים בתנאים קשים ובסיסיים במטרה לרכוש להם פיסת אדמה בעולם. הם הגיעו לפה ושרדו הודות לעבודה קשה והסתפקות במועט. רבים מהם התיישבו במקומות מרוחקים ומנותקים ובנו בעצמם את כל מה שנדרש בשביל לשרוד בסוף העולם שאליו הם הגיעו. כשפוגשים את הקיווי הכפרי המצוי צריך לזכור שזו המורשת שלהם ורבים מהם עדיין רואים צורת חיים שכזו כאידיאל. העירוניים, אלו שעברו מהכפר לעיר בדור או שניים האחרונים – מקנאים באלו שעדיין חיים כך למחייתם.

כאמור יום העבודה של החקלאי הקיווי הוא ארוך- 13 שעות עבודה בגשם ובבוץ נחשבות ליום נורמאלי. אולם בסופו של יום העבודה צפוי לראות את החקלאי מחזיק בקבוק בירה, ומיד אחריו , תגיע ארוחת הערב הנקראת בצורה מאוד מבלבלת – Tea . את ה- tea שלהם הם אוכלים מוקדם – בשש בערב, ולרוב הארוחה תכלול צלי כבש, חזיר, עוף או בקר (שאותו הם או  שכניהם גידלו, שחטו והקפיאו) לצד כמה ירקות מכובסים. כשאין כוח להכין דבר הם יאכלו את המאכל הקלאסי והאהוב – שעועית לבנה על טוסט Beans on toast .

הסתמכות רק על מעשה כפייך (ושל חבריך) -  (self sustainability ) היא חוט השני בכפר הניו זילנדי ואנשים מכל רחבי העולם עוברים לגור פה כדי לחיות את צורת החיים הזאת. המשמעות היא שאתה זורע, שותל, מגדל, מאכיל, שוחט, מקפיא, דג, קוטף, משמר או חולב את כל מה שעולה על שולחנך. או מחליף עם חבריך שעשו בדיוק את אותו דבר. ביום ראשון – יום החופש בניו-זילנד, חברינו יעמלו בגינה במשך שעות, ויחכו בציפייה ליום המנוחה הבא כדי לחזור לעבוד בגינה. וכשיחזרו לעבודה ביום שני – כל אחד יספר איך הוא גזם/ שתל/ הפך את האדמה, מצא דרך חדשה להאכיל את התרנגולות ויביא את תוצרת גינתו כדי לחלוק עם יתר הצוות. נפוץ מאוד להגיע למשרד ולמצוא על שולחן האוכל שק של לימונים, כרשות, שזיפים, אגוזים ויתר גידולים שחבר צוות אסף בסוף השבוע.

רבים פה מגדלים בחצרם את מה שאח"כ יהפוך לצלי המסורתי של יום ראשון בצהריים. אם תשאל תושב כפר איפה נמצאת חיה כלשהי שראית בביקורך הקודם (טלה, עגל או תרנגול) רוב הסיכויים שתקבל את התשובה הקלאסית – בפריזר. עדיף לא לשאול....

התכונה של להסתמך על מעשה כפיך יכולה לעיתים להסתכם בקמצנות מגוחכת – חוואים מתגאים ביכולתם לאלתר פתרון לכל בעיה שהיא בעצמם רק באמצעות חוט תיל בעובי 8 מ"מ. הם יצרו מבנים מגוחכים ומסוכנים למראה רק כדי להימנע מלקנות בחנות את המרכיב המתאים לפתרון הבעיה. הביטוי השגור "number 8 wire " שמייצג את התיל המפורסם יהיה הפתרון המעשי שלהם לכמעט כל תיקון שנדרש בחווה – מגדרות ושערים, דרך כל מיכון שהוא, מחוטי כביסה ועד לפריצה למכוניתך הנעולה!. בכלל, החוואים לנצח יחפשו את הפתרון הפשוט והזול ביותר לכול. לפעמים זה יבוא על חשבון יעילות או חשיבה לטווח ארוך. הם יאמינו לכך שהכל יהיה בסדר גם בעודם עומדים מול האלתור האחרון של מצבר המחובר לעמוד חשמל מעל שלולית מים... מקרי התחשמלות אגב – לא נדירים פה. מזלם של הקיווים שהם חיים במדינה היחידה בעולם שבה המוסד ל"ביטוח לאומי" הוא למעשה ביטוח תאונות מקיף הכולל אפילו כיסוי על אובדן ימי עבודה וניתן לכל מי שרק דורך על אדמת המדינה. באופן כללי הקיווים מאמינים שאין צורך לדאוג. אם משהו עדיין לא התקלקל הם אומרים שאין צורך לחשוב מראש על איך יהיה אפשר לתקן אותו. כתשובה לכל סימן שאלה תשמע את התשובה השגורה - she'll be all right, mate" .

הצד השני של המטבע הוא הנכונות של כל אחד לעצור ולעזור לכל מי שנתקל בצרה. זרים מוחלטים יעצרו לך לצד הכביש, יסעו הרחק מנתיבם המתוכנן כדי לקחת אותך להיכן שאתה צריך להגיע ואפילו יכניסו אתכם לביתם.

ואיך הם כן מעסיקים את עצמם כאן (פרט לגינון) בספורט כמובן. מראגבי ועד לכדורת, דרך גולף, בוקסינג, התעמלות בישיבה, דיג, יוגה, הליכה ואפילו ציד חזירי בר – לכל ספורט שרק תדמיינו יש מועדון פעיל פה בכפר. מגרשי טניס ומשטחי סקייטינג פתוחים לכולם בתחזוקת המועצה המקומית ודמי חבר לכל אחד מהמעודנים הנ"ל יהיה לא יותר מ- 60 דולר לשנה תמורת שימוש בכל המתקנים ברשות המועדון. כמובן שמועדונים מסורתיים כגון כלי נשיפה, נול וסריגה לנצח יהיו חזקים בקהילה. תחשבו אל איזו פעילות שהיא – המועדון קיים ואתם מוזמנים להצטרף!

לרבים ממכרינו יש Bach (בקתת נופש) באיזשהו איזור מרוחק ומבודד. חלקם נגישים רק במטוס, סירה או נסיעה של כמה שעות על דרכי עפר. הרעיון שלהם של חופשה הוא להגיע עם כמה חבר'ה לבץ', לכמה ימי דיג או ציד. הב'ץ הקלאסית היא מבנה עץ פשוט, קטן וטחוב. אליה מתמחזרים כל הכלים והריהוט שנזרקו לאורך עשרות שנים מהבית. בבץ' אמיתית תמצאו כירה לבישול על עץ (הגרזן לחיתוך העצים תמיד ימצא בקלות בגינה – ליד השירותים...) ובידוד מרהיב.

לתיירים מבינינו האופציה ללון בBach  היא נהדרת ולפעמים זולה מלינה בפארקים או באכסניות. ישנם מספר אתריי אינטרנט בהם תוכלו למצוא בקתות נופש מאובזרות לחלוטין במיקומים מדהימים, ובמחירים מפתים.

גולדן ביי, מפרץ כגודל מפרץ חיפה משמש בית לכ- 5000 תושבים (ושני ישראלים) ממוקם בצפון מערב האי הדרומי. כדי להגיע למפרץ יש לעבור קודם את טקקה היל (Takaka Hill )– זוהי נהיגה מפרכת ומתישה עם עשרות פיתולים ופינות שלמעשה תורמת לבידוד של האיזור. לאלו שיגברו על ה"גבעה" יצפו נופים מדהימים הודות למיקום של המפרץ – בין שני פארקים לאומיים. הנוף המרהיב (מחופים זהובים, דרך יערות גשם ועד לנוף אלפיני) והריחוק ממרכזים עירוניים משכו לכאן במשך מאות השנים האחרונות גלים של מהגרים. שבטים מאוריים הביסו אחד את השני כדי לגור פה, כורי זהב חפרו מנהרות לתוך האדמה, חקלאיים קשי עורף יצרו פרנסה מהאדמה ולבסוף – אמנים והיפים מכל רחבי העולם גילו את המפרץ והקימו בו קהילה אלטרנטיבית מיוחדת במינה. היום המפרץ מורכב משתי קהילות נבדלות – ה- "Dairy farmers" שמייצגים את הקיווים המסורתיים והקהילה האלטרנטיבית שכוללת כמה אשראמים ואפילו קומונות כדוגמת הקיבוץ בארץ. רבים מתושבי המקום חיים באוהלי טיפי ויורט (אוהל מונגולי עגול) במשך הקיץ ואפילו במשך כל השנה. בעוד שתי הקבוצות מנהלות חיים קהילתיים נפרדים ומקבילים – נקודות ההשקה גורמות לעושר וידע לעבור מאחת לשנייה (כגון חקלאים רבים שמטפלים בחיות המשק שלהם באמצעות תרופות הומאפתיות) וסובלנות כלפי הזר והשונה. דוגמא יפה למפגש בין חקלאות להיפיות צצה לאחרונה בעבודה כשבעלת המקום ציינה שהשדה הסמוך ששייך לחוות חלב חופשי כעת מכל כימיקלים, וכל מי שיש לו פטריות ישנות במקרר, מוזמן לזרוק לשדה שיגדלו להנאת כולנו... בצורה אופיינית לחוש החשיבה לרחוק – כולנו השלכנו פטריות למה ששבוע אח"כ הפך למגרש חניה...

הקהילה מאורית קיימת ופועלת בגולדן ביי, אולם לא בצורה בולטת לעין, וכמות הפרצופים הפולינזיים שתפגשו ברחוב מועטה מאוד ביחס לאיזורים אחרים במדינה.

בימות הקיץ כמות הראשים במפרץ מוכפלת הודות למטיילים רבים המציפים את האיזור ויחד איתם המפרץ מתעורר לחיים בסדרה של פסטיבלים, הופעות של להקות מרחבי ניו זילנד והעולם, מסיבות יער ואינספור אירועים קהילתיים.

בנוסף לפנינות הטבע הרבות שאמנה בהמשך, במשך הקיץ האמנים הרבים שהתיישבו במפרץ פותחים את הגלריות לביקור, בתי קפה בניחוח היפי מציעים אוכל בריאות ושני פאבים מעולים מספקים מקלט גם לימות הגשם (הרבים).

טקקה היל בנויה מסלע גיר שמים חצבו בו מערות, בורות בליעה ותצורות סלעים מרהיבות. עוד לפני שהכביש המגיע ממוטואקה (Motueka ) מתחיל להתפתל במעלה ההר – נהר ריוואקה (Riwaka) נובע מתוך הסלע במקום שמקודש למאורים. המגיע לשם יבין מדוע. הכביש המתפתל במרום הרכס עובר דרך מספר מסלולי טיולים שיקחו את המטייל דרך יער גשם של עצי beech  , סלעים חצובים ומבנים קרסטיים מיוחדים. Harwood's hole הינו בור השקיעה הגדול ביותר בחצי הכדור הדרומי – ואם אינכם מטפסים מנוסים, לא תוכלו לראות את תחתיתו. למטפסים מביניכם כדאי לדעת שבמפרץ ישנו אתר עלייה לרגל למטפסים בשם Payns ford . האתר ממוקם רק 3 ק"מ לפני העיירה Takaka שמהווה את ה"מרכז העירוני" של המפרץ. רוב המטפסים המגיעים להינות מקירות הטיפוס הטבעיים לנים בקמפגראונד הקרוב לאתר הנקרא "Hangdog Campground ". קירות טיפוס נוספים תמצאו על הצוקים המשקיפים לים מעל עיירת החוף Pohara . בדרך אליה אל תשכחו לעצור לטיול של 30 דקות ב- Grove - מסלול הליכה לכל רמות הקושי שיקח אתכם דרך סלעים יפיפיים לתצפית על המפרץ. הלאה מפוהרה נמצאים עוד שני חופים יפיפיים לפני מפרץ Wainui שהינו השער הצפוני לפארק הטבע Able Tasman . מפה אפשר לנסוע בדרך עפר למרכז הפארק לקמפינג או טרקים של כמה ימים. חשוב להצטייד באוכל ומצרכים לפני עזיבתכם את טקקה. עסק קטן של קייקים שיוצא מ- Tata beach ידריך אתכם איך לפגוש כלבי ים ולקטוף צדפות mussels מהסלעים בדרככם לחוף קסום בשם Taupo point . מצידה השני של טקקה נמצאת נביעת מים מינראליים בשם Pupu springs המפורסמת בצלילותה ובגודלה. אביו של בן-זוגי, חקלאי ותיק ועתיר ידע חישב שרק נביעה זו היתה פותרת את כל בעיית המים במדינת ישראל. פה המים נשפכים כולם לים מתוקף היותם מוגנים בחוק. ההליכה של כחצי שעה מסביב לנביעה מומלצת מאוד ונגישה גם לכיסאות גלגלים. לא רחוק ישנו מסלול טבעתי (דבר נדיר למדי בניו זילנד) של כשעה וחצי שיעלה אתכם לתעלת מים שנבנתה במקור על ידי כורי זהב ובשנות השלושים של המאה הקודמת הוסבה לסכר ליצור חשמל הפעיל עד היום. ניתן לראות את הדינמו מייצר חשמל בחינמי חינם. שלושים דקות נהיגה מטקקה יביאו אתכם לעיירת החוף קולינגווד (Collingwood ), שבתקופת הבהלה לזהב בגולדן ביי היתה כל-כך שוקקת חיים, שמישהו אפילו הציע להפכה לבירת המדינה החדשה. היום קולינגווד מציעה שוקולד יוצא דופן באיכותו – ופראייר מי שלא קופץ לRosy glow לקנות ריבוע שוקולד אחד או מאתיים. קוליגווד יושבת על שפך נהר האורירי ( (Aorere , שבמעלה שלו מתחיל טרק ההיפי הממשיך הלאה למקורותיו של הנהר ולבסוף לחוף המערבי. בעמק ישנן מערות, מכרות זהב וחנות קטנה ומיוחדת בשם Langford store שמשמרת פיסת חיים היסטורית עד היום. טרק נוסף שיוצא מעמק לכיוון חוף המערבי ואורך כ- 8 שעות הליכה הוא הקייטונה ( (Kaituna . צייד ומעבד עורות של אופוסים פתח שם בית קפה בשם הראוי Naked possum והוא מציע למטיילים קפה איכותי באווירה ירוקה. שלושים דקות נסיעה במעלה הכביש מקולינגווד יביאו אתכם לצ'ופצ'יק של האי ( (Popunga inlet . זהו מפרץ שבו לווייתנים נוטים להיתקע על החוף מדי שנה ושנה – לאף אחד לא ברור מדוע, אבל כולם ירתמו למשימת ההצלה ברגע שהרדיו המקומי ידווח על אירוע. שם הכביש הסלול נגמר וכביש עפר יקח אתכם לנקודת תצפית מדהימה על פני תופעת טבע שנקראת Farewell spit . זוהי דיונת חול צרה באורך שלושים ק"מ שמהווה שמורת טבע המוגנת על-ידי Unesco והינה בית ליותר מ- 120 מיני ציפורים. מסלול טיול של שעה יקח אתכם דרך הדיונה לצידה השני וחזרה דרך חווה מקומית (זוכרים את חוק השערים?!). נסיעה של כ10 דקות במעלה כביש העפר תקח אתכם ל Cape Farewell -  ששווה תצפית, ולחוף Wharariki . זהו חוף פראי המציע מפגש קרוב עם כלבי ים, דיונות חול, וסלעים מטורפים ביופיים. החוף סובל ממזג האויר הפרוע כיאה לחוף המערבי בו הוא ממוקם, כך שיש להיערך להתמודדות עם אימתני הטבע. זה בהחלט שווה את הביקור – החוף יעתיק את נשימתכם גם באמצע סופה (תרתי משמע...).

לאלו שרוצים לטעום יותר מהחוף המערבי המפורסם של ניו זילנד – כביש המתפצל מהכביש הראשי כ- 15 דקות נסיעה מקולינגווד יקח אתכם ללגונה בצד השני של רכס ההרים ( (Wanganui Inlet . זוהי לגונה ענקית המתמלאת ומתרוקנת מדי מחזור של גאות ושפל. באיזור אגמי מים מתוקים בשם Kaihoka lakes חופים פראיים וסחופי רוח, וחלקו הסופי של מסלול הקייטונה – לאלו המגיעים מצד זה ישנה הליכה של כשעה וחצי לרכס המתצפת על כל האיזור כולל הSpit .

הכניסה המזרחית לפארק הלאומי קאהורנגי (Kahurangi – נץ שמיים במאורית) מתפצלת מיד עם ההגעה למפרת ב- Upper Takaka . כביש העפר עולה ומתפתל לצד נהר טקקה עד לאגם הקוב שבתחתיתו סכר לייצור חשמל. מ"הקוב" יוצאים מספר רב של מסלולי טיול  מטיולים יומיים, ועד ל4-5 ימים שחוצים את הפארק ממערב למזרח. באופן כללי הפארק מטויל פחות מפארקים אחרים הודות לריחוקו. פארק האייבל טזמן לעומתו נגיש הרבה יותר – כ- 20 דקות נסיעה ממוטואקה יושבת העיירונת מאראהו Marahau שמהווה את השער המזרחי לפארק. רבים מגיעים לטיולי יום, לטרקים של מספר ימים או לכל שילוב בין סירות טקסי, חתירה בקייקים והליכה. בניגוד לפאק הקאהורנגי שמציע לינה בשטח הפארק רק באוהלים או בבקתות של החברה לשמורות הטבע DOC) ), בפארק אייבל טזמן יש מספר מקומות לינה פרטיים – מבסיסיים ועד למפנקים – תלוי בתקציב. בשני הפרקים על המטייל להצטייד באמצעי הגנה מהסנדפלייס (Sandflys ) הידועים לשמצה, ובציוד הגנה מפני מזג אוויר רטוב.

נכתב ע"י מיטל וייל – גולדן ביי, ניו זילנד

כל שימוש בכתוב נתון לאישור מוקדם ע"י הכותבת

 

 


צור קשר  |  מי אנחנו  |  תנאי שימוש  |  פרסם אצלנו  

 

  Copyright © 2008 New Zealand

 

 
דגל אוסטרליה

דף הבית
רקע
ויזות
הגירה
לימודים
טיול
ערים
אוסטרליה
); pageTracker._initData(); pageTracker._trackPageview();